Kilima Kyero

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

12.10.08

5895 מ' מעל פני הים.
קילימנג'רו – הגג של אפריקה.
בפי המקומיים – Chaga People – הוא נקרא – Kilima Kyero – "הגבעה שאי שם".

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

בני אדם כל הזמן עוסקים בלמדוד את עצמם, מה אנחנו "שווים".
בנות עושות את זה יום יום מול מראה, בנים בכל ערב שאפשר מול בירה ובחורה, מהנדסים לפחות פעם בחודש מול צ'ק ואבא שלי, לפחות פעם בשבוע מול קיר מצוייד במקדחה.
אני, פעם ביותר מדי זמן, אוהב לאתגר את עצמי, לרוב מול הטבע.

יש לי חולשה למשהו שנושא את התווית "הכי הכי" והקילי הוא הכי גבוה באפריקה וההר הכי גבוה בעולם ביחס לסביבה שלו.
ומה שעוד יותר מיוחד בו, אפשר להוסיף אותו בקלות לקצוות (אנכיות) עולם שניתן לדרוך עליהם בעזרת רגל.
לא צריך שום יכולת טכנית. רק צעד ועוד צעד ועוד…
ככה שעם התווית "הכי הכי" ומרשם מהרופא לחופשה בין הסמסטרים טיפוס על הקילי נראה תרופה מושלמת להתמכרות הריגושים שלי.

רועי, מתכנת באינטל ואופיר, סטודנט לרפואה הם מי שהזמן והמקום קבעו כי נטרק ביחד.
המסלול שבחרנו, מצ'מה, 6 ימים כ-90 ק"מ.
טנזניה, מדינה עם חוקים לא ברורים כופה מספר כללים. כל קבוצה חייבת במדריך, טבח ו-3 פורטרים לכל צועד בקבוצה.
ממש דאגה לפרנסתם של האזרחים (אבל מה עם הגב שלהם?).
קצת עיגול פינות ובגלל שאני סוחב את התיק שלי בעצמי אז יצאנו עם 8 פורטרים (אוהלים, ציוד מטבח ואת התיקים של רועי ואופיר), טבח ופיטר המדריך.
פיט, המדריך, זה האיש שהחיוך צמוד לפניו כמו שהצרות דובקות בגאידמק.

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

9:00 בבוקר יוצאים.
נוסעים מזרחה מארושה.
בדרך, על שפת הדרך, משני צידיה תופעה ייחודית, המוני אנשים צועדים. בדרך לעבודה, ביה"ס וכו'…
צועדים, בהמוניהם.
אצלנו בארץ כדי ללכת צריך או שזה יהיה באופנה או בצו רופא.
מה עם הסיבה הבסיסית, להגיע ממקום למקום? ככה שהנוחות הופכת מאמצעי למטרה.

הגענו ל- Machame Gate. רועי הוא חולה ציוד טיולים. חולצה תרמית מחממת לו את הלב לא פחות מאשר שומרת על טמפרטורת הגוף.
מכאן שקבוצת האירופאים בשער, מצויידת כפי שרק היורו יכול לצייד מטייל גרמו לרועי התרגשות כאילו היה נערה בת 18 עם כרטיס "אמריקן אקספרס" בכיכר המדינה.

והתחלנו לצעוד, כמו רכבת על מסילה – One Way Train Never Goes Back…

1. היום הראשון – Machame Gate to Machame Camp – עולים מ- 1700 מ' ל- 3000 מ'.
חששתי מהיום הראשון, כבר שנתיים שלא היו רצועות על הכתפיים שלי שנשאו משהו כבד ולמרחק.
אחרי חודש וחצי של מבחנים השריר היחידי שאני יכול להיות בטוח לגבי כשירותו הוא זה שאוחז בעט.
הדרך עצמה כולה יער גשם צפוף לח ורטוב, הכי לא אפריקה שאפשר לדמיין, שום דבר פוטוגני שיגרום לתריס המצלמה לפעול.
יום נוסטלגי שכזה, אושר, זה כ"כ דומה לניו זילנד שבכל פעם שראיתי פרח יפה או עלה מוכר העפתי מבט ימינה וכמעט שקראתי בשמך.
ההליכה די קלילה של 6 שעות והגענו למחנה הראשון.
בכל מקום בעולם שאני מכיר מבט לשמיים יכול לנבא די טוב את מזה"א ליום הקרוב.
בקילי, שהוא מגנט עננים כל מבט יכול לנבא דיוק כמו הסקרים בישראל, מקסימום את ה- 5 דקות הקרובות.
בינתיים העננים לא סיפרו חדשות טובות, אלא בעיקר בשורות רטובות.
במחנה המתינו לנו אוהלים ופופקורן חם, הדברים הקטנים שעושים חיוך גדול.
סיור קצר ב"שמורת האוהלים" והכרתי את סלומה ופילאר, 2 ספרדיות בתחילת השלושים שלהן.
ספניונס כיניתי אותן, בהשראת הסרט גלדיאטור.
מסתבר שרק אנו והן לקחנו את המסלול הזה ב-5 ימים. השאר, לקחו 8 ימים, כדי לפצל את היום ה-4 ולקבל עוד יום התאקלמות ויום ירידה.
הגשם לא הותיר הרבה מרווח פעילות מלבד שכיבה באוהל, וקריאת ספר.
הפעם לקחתי את מלכוד 22, ספר שהגיבור המטורף שלו הוא האיש ההגיוני היחידי בספר.

2. היום השני – Machame Camp to Shira Camp – עולים מ- 3000 מ' ל- 3850 מ'.
חוויה באפור, גם השמיים גם הסלעים מתחת לנעל.
רואים פסגה אחת מיני 3 של ההר – הנמוכה מכולן שנקראת בשם "שירה".
למעשה השיא של היום היה כשפיטר פתאום הוציא את המילים: "אל המעיין…".
לאחר מכן פיט לימד אותנו את הגרסה המקומית לשיר, השיר שמעלה אותך כל גבעה ולמילים שלו אין שום קשר לתחביר לשוני הגיוני.
השיר הולך כך:
Jumbo
Jumbo Bwana
Habari Gani
Nzurisana
Wagenim Wakaribishwa
Kilimanjaro
Hakuna Matata
ובתרגום חופשי:
שלום
שלום אדון
מה שלומך?
מצויין
אורח נכבד ומוזמן (לאן פניך)
קילימנג'רו
אין בעיות

כמו שאמרתי, בדיוק כמו השיר העברי, אין פה איזה מאיר שליו חדש, אבל שורף זמן עם קבלות.

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

3. היום השלישי – Shira Camp to Barranco Camp – עולים מ- 3850 מ' ל- 4550 מ' ויורדים ל- 3950 מ'.
בדיוק כמו קודמו, כמו חודשי הריון, משהו שחייבים לעבור.
הקפיצות בגובה מגוחכות ברמת הזלזול בחיי אדם כמו שרק באפריקה נראה הגיוני.
היה מעניין להתעורר לתוך מרבד מושלג, להזיז את המפרקים ולשמוע את החיכוך המשווע לשמן או שמש, כל אחד וההעדפה שלו.
אחר כך הפציעה מעט השמש וכל שנשאר זה לספור את הצעדים ולסיים את היום.

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

4. היום הרביעי – Barranco Camp to Barafu Camp – עולים מ- 3950 מ' ל- 4650 מ'.
אפשר להגדיר את היום הזה כ"צירי לידה", מבט ראשון ל- Kibo הפסגה של ההר, המטרה.
דווקא מה שאני בעיקר אזכור מהיום הזה זה אלתור ישראלי.
לפני כמה שנים, נסעתי לכנרת לאיזה סופ"ש עם החברה באוהל.
בשיטוט לילי אחר חוף נידח לאוהל האוטו חטף מכה בעוקת השמן ומפלס השמן ירד מהר יותר מעליית טמפרטורת המנוע ואנחנו מדברים על סיטרואן.
מצאנו בסוף מקום לאוהל כשבבוקר שלולית כהה וסמיכה מעטרת את האוטו.
צלצול לאבא והפתרון שלו "מסטיק לעוס היטב" לחור בעוקת השמן, וזה עבד.
מסתבר שהמסטיק הזה יעיל לסתום גם חורים במזרני שטח, ואחרי 2 לילות של חצץ בגב, תודות לך אבא, ישנתי סופסוף כמו שצריך.
בכל אופן היום הזה, שראשיתו בהליכה קשה של 6 שעות, 500 מ' טיפוס, 400 ירידה ואז עוד טיפוס עד לנקודה שמוצלת בצילו המאיים של קיבו.
היום הזה מנפץ לי את אפריקה כפי שנדמתה לי.
בארץ אנחנו מכירים אפריקה דרך, מצרים והנילוס, לוב והשיגעון של קדאפי, ההורים שלי ממרוקו ועוד קצת מהסהרה והסרטים של נשיונל ג'יאוגרפיק.
בכולם שולט הצבע הצהוב / חום, הן כאדמה, צמחייה, צבע עור וטמפרטורה וביום הזה, שטוף מים, גשם ופסגות מושלגות כל התפיסות האלה התנפצו.
התכנית מאוד פשוטה, יצאנו מוקדם, כדי להגיע מוקדם למחנה, לאכול ולישון.
בחצות, בדיוק שיום כיפור נגמר, 10.10.2008 מתחילים לטפס מ- Barafu Camp לגג של אפריקה.
כשהגענו למחנה, התחנה ממנה נתחיל את הטיפוס אופיר סבל מכאבי ראש.
לי ההסתגלות לגובה הייתה טובה יחסית (גרוע ביחס לכלל), אפילו טובה ממה שאני זוכר מנפאל, רק 70% עליה בדופק המנוחה.
אכלנו, נכנסנו לאוהל לישון, וקיוויתי שאלוהים ישאיר את השמיים פתוחים, גם בשביל הסליחות מישראל וגם בשביל הנוף.
מעולם לא שמחתי שהיה לי מסטיק בכיס כמו באותו זמן וכמו שהתפללתי לשמים פתוחים, התחיל לרדת שלג.
לטבע הומור משלו, אבל גם כוונות טובות.
העננים שאומנם הורידו שלג שמרו, כמעין חממה, על טמפרטורה סבירה (מינוס 15 בלילה) ככה שהשלג למראית עין נראה כצרה אך לטמפרטורת גוף היה לברכה.
באוהל, אכול התרגשות ידעתי שלא הגובה או הקושי של תנאי הדרך יעצרו אותי.
אבל איך ישראלי שמגיע ממדינה שאפס מעלות זו סיבה למהדורת חדשות מיוחדת ושלג עוצר לימודים אמור לטפס בלילה במינוס 15 מעלות?
פיטר פשוט נתן לי 2 שכבות של מכנסיים, 4 שכבות של חולצה וקצת אופטימיות.
זה כל מה שהיה לי וכל מה שהייתי זקוק לו.
ב- 23:40 מעירים אותנו, כמו בלילה של שמירה בצבא, אתה כבר מתעורר מהצעדים של זה הבא להעיר אותך.
שמתי 3 שכבות מכנס, 4 חולצות (כולל פליז) צעיף רוח וכובע מגובים ב-3 זוגות גרביים.
אני חושב שהייתי חסין כדורים באותם רגעים רק שאחר כך, בסה"כ להשתין בצד הדרך הופך להיות פרוייקט.
אופיר החליט שהוא לא מטפס ככה שרועי ואני יחד עם פיטר וג'ושוע היינו היחידים שעולים.
00:30 התחלנו טיפוס, נחיל אנשים ופנסים לאורך השביל.
הגישה היא Poly Poly שזה לאט לאט, זה לא רק קצב, זו דרך חיים על ההר הזה.
בקפיצות הלא נורמליות בגובה הכי חשוב זה לשמור על דופק נמוך.
ההר הזה גובה חייהם של רבים וטובים בשביתה של איבר אחד, הלב.
מה שמעניין שהביטוי הזה, "לאט לאט", בא תמיד בכפולות של 2 בכל שפה, עברית, אנגלית ומסתבר שגם סווהאלית.
לכולם יש הגדרות קלות לעבר ולעתיד.
העבר, כל מה שמאחורינו, העתיד, כל מה שלא ידוע. מה לגבי ההווה? הרי רק לחשוב עליו יגרום לו להיעלם להרף עין.
עבורי, ההווה היה פשוט מאוד באותם רגעים, הצעד של פיטר ושלי מייד אחריו, בקפדנות של ספרנית מהספרייה העירונית.
צעד של פיטר ומייד אחד שלי, זה היה ההווה שלי, לא מביט מעלה לעתיד ולא מתעסק בפצעי וצעדי העבר. חי את הרגע, הצעד.
וכך בנחישות עוקפים את כולם ועולים ועולים.
הלב שלי מתחיל למהר, מה שמרגיע אותו מתברר הוא האבקות של רועי.
אבקות מלחים ששמנו במים (שצבעם תה, בגלל החול מהנהרות) שכל פעם ששתיתי מהן שלחו את הלב שלי לחמש דקות הרגעה.
מכור לאבקות על הקילימנג'רו, הזוי משהו.
היה קשה, וגם מחשבות לעצור.
אבל אומרים שבסוף מצטערים בעיקר על מה שלא עשינו.
לכן לא הייתה לי כוונה להצטער שפספסתי יום כזה מושלם לטפס על הקילי, היכולת מצמיחה לך כנפיים השאיפה מלמדת אותך לעוף.
ככה שאחרי 5 וחצי שעות ו- 1200 מ' גבוה יותר, היכן שכל נשימה שלכם על בגובה פני הים שווה ל-2 שלי בגובה פני הים זה הגיע.
ה- Rim, הטבעת של לוע הר הגעש הגבוה ביותר.
הולכים על השפה של הטבעת לפסגת החופש של אפריקה – Uhuru Peak, והחוויה כאילו הטבע (הקילימנג'רו) מכתיב והעין רושמת.
חצי שעה ותקתקתי 30 תמונות בפילם.
מה עוד שכל המצלמות המשוכללות שבקו חיים בגלל הטמפ' שחיסלה את הסוללה.
חתיכת פלסטיק נוסטלגית של 100 באט בתאילנד ניצחה "אנרגיה מודרנית" בדמות סוללה.
אפילו יצא לי משהו טוב מזה שלקחו לי את המצלמה הדיגיטלית, יהיו לי תמונות מהפסגה, לצערי אין לי איך להעביר את ההתרגשות.
פיטר רצה שנרד מהר, בגלל הרוחות והגובה.
רועי התחיל להרגיש מסוחרר, אני לא בטוח שזה בגלל הגובה.
נשארתי עוד מעט ועודדתי בחיבוק את פילאר, הספרדיה שהגיחה מולי להמשיך לצעוד, סלומה וויתרה באמצע הדרך והיא נותרה לבדה במאבק מול צעד ועוד אחד.
את הפנים של אלה שעוד טיפסו לא אשכח לעולם, האמת שמבט בפנים שלהם מילא אותי סיפוק, עמדתי באתגר, ואחד שהוא לא קל בכלל.
זו התחושה שבשבילה טסתי, היא גרמה לי לנצנוץ בעיניים.
וירדנו. האמת שמאותו רגע רק ירדנו…

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

5. מ- 6:30 בבוקר עד 11:00 בבוקר שלאחריו ירדנו 4500 מ'.
אין לי ברכיים להוכיח את זה.
האמת שגם הציפורן הלכה…
וכמו שאף אחד לא זוכר את המקום השני, הזיכרון שלי נמחק אחרי הגבעה.

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

את כל הטרק סיימנו עם תעודה שמקבלים על הטיפוס. משהו לשים על קיר לבן, ניסיון נואש לחבק זיכרון בנייר.
אחרי איחור אפריקאי אופנתי של הנהג חזרנו לארושה.
יום שבת, זהו יום החתונות המסורתי, המון מכוניות של חתן וכלה ורעש מסביב.
זרקתי לפיטר: I've never seen so many people making the same mistake the same day.
הומור שחור שבגילי עדיין מותר לצחוק ממנו, ובגיל של פיטר, 38, אף שנראה צעיר מכולנו, חיים אותו.
ממש נקשרנו לפיטר, ומלבד טיפ נדיב ביותר ככל שיכולנו להרשות לעצמנו קנינו לו מפה של הקילי וניילנו אותה ביחד עם איזה משפט מנצח שתפרנו.
מה שגרר טיול בארושה שזה חתיכת הקרבה וסיכון מבחינתנו, אטרקציה "לבנה" שכמונו.

זהו, זה פרק טנזניה בשבילי. מחר טיסה חזרה ארצה.
וכדי להוסיף עשרות אלפי מילים – קילימינג'רו.

בסה"כ, איזה במאי נפלא הוא צירוף המקרה?

רועי אביטל
אין שכל אין דאגות

Africa, Tanzania, Kilimanjaro National Park

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s