חיבוק לעצמות

Thailand, Koh Phangan, Royi Avital

15.4.06

האיים…

עזבתי את בנגקוק, הכי מהר שאפשר, 12 שעות באוטובוס צפוף דרומה, לאיים, איפה שאומרים שתאילנד מקבלת צבעים שונים מפיח.

איכשהו גם הבטן נרדמה באוטובוס והנהג הוריד אותנו בעיירת נמל, משם ממשיכים לקוסאמוי. הכרתי בחור נחמד בשם רפי.

החסכנות הכירה בינינו, אז סגרנו שבקוסמאוי נחלוק חדר ומשם נזרום…
רפי, אחלה בחור ובעיקר שקט, חסכוני בחמצן.

בספינה שידרו לנו סרט "קפטיין אמריקה" או משהו כזה שקרע אותנו מצחוק.
נהג מונית לכל תייר, זה הסיסמא שלהם באיים, רק ירדנו מהספינה והציעו לנו מונית לכל מקום מלבד הירח. בחרנו לנסוע לצ`וואנג (מודה, בתאילנד המקוריות ממני והלאה, שט עם הזרם).

ככה זה, במזרח כולם נראה עושים מסלול סובב "בית חב"ד".
סגרנו חדר עם מזגן, מצאנו טריק נגד "האבטחה" להשאיר מזגן דולק שאין אף אחד בחדר ויצאנו לחוף…

Thailand, Koh Samui

חוף יפה, מסודר אך הלסת שלי נשארה במקום, זה לא פיג`י. האיים פה זה יותר איזור תעשייה עם חופים. הגענו ביום שישי, אז אחרי טבילה מנוחה הלכנו לחגוג שישי בבית חב"ד…
אסור לצלם אז אין תמונות, אבל זו חוויה, כ"כ הרבה שירים, חיוכים וברכות ומעט אוכל, אבל זה לא חשוב. השירים…

אחרי יומיים אתה מסגל לך סדר יום די קבוע באיים:

  • 9:00 – השכמה.
  • 10:00-11:00 מסאז, רק כדי להעיר את הגוף…
  • 11:00-16:00 רביצה על החוף, 3 אננס, שעה ספר 5 שעות על אש קטנה כל צד (השמש הזו מבשלת את העור פשוט).
  • 16:00 מסדרים משהו לבטן…
  • 17:00-19:00 חוזרים לים, שקיעה… אננס.
  • 19:00-20:00 מסאז`…

אח"כ נחים, בלילה יוצאים לבלות ואיכשהו חוזרים לחדר, עם אלכוהול כ"כ זול וממרכיבים כ"כ לא מוכרים שמברכים ברכת הגומל כשבבוקר מתעוררים.

התמכרתי רשמית לשייקים ולאננס, במיוחד כשאתה זורק למישהו 5 שקל והוא שעה מעצב אותו בשבילך, כמו ארטיק עם פסים אלכסוניים. ועוד בגלל החיוך נותן לך בננה מתנה (ענת, דנה לצחוק עכשיו…).

ומסאז`, חיבוק לעצמות, ליטוף לשרירים, נשיקה לדם…
"יום שלא עשית מסאז` בתאילנד, יום שלא היית". לא כזו זולה תאילנד, אבל שמישהו יעשה משהו בשבילך, שעות עבודה אנושיות, זה באמת זול…
יש כאלו עם שרירים באגודל שהיד פשוט חודרת את העור. בקופנגאן (בהמשך) יש מקום שנקרא ה"אמהות", הן הכי טובות (אחרי מחקר מעמיק – האמת הם הדבר הכי טוב באי הזה). כל אגודל – מלמיליאן.

ככה עם חולצה פרחונית מקומית העברנו את הימים בקוסאמוי…
משם עברנו לקופנגן, אי המסיבות של תאילנד (כאילו טירוף החושים ונהר האלכוהול של קוסמאוי לא מספיק). מצאנו בקתה ב- Hillside ונהינו חלק מהאי שהשם הכי מתאים לו זה האי ה"ישראלי". כמובן שהלכנו לחלק שנקרא Haad Rin כמו כבשים, אמרתי…

ביום הראשון בים הכרתי חבורת ישראלים. ארגנו כדורגל על החוף ואז בכלל זה הרגיש כמו ת"א בשנה ברוכת תיירות. הכדורגל הכי הזכיר את ימי שישי בבית בישראל (אסף, שישי ראשון שאני בבית ישר כדורגל) ושכבר אני בקושי זוכר לגעת בכדור. אח"כ הישראלים הכירו לי את הצ`יקן קורנר, השניצל הכי הכי בתאילנד.

אז נזכרתי במילות החוכמה של אמיר (הסטייק הכי טוב שאכלת) וכמה הרגש הוא נייר לקמוס משוגע. השניצל נחמד אבל כנראה התיירת ממול היא זו שגרמה לכל הישראלים לכתוב שירי הלל למקום הזה שהעירו לי על בורותי שלא הכרתי אותו עוד מהארץ…
כמובן הוכחה לכך שהחוויה מעצבת את החושים.
אחרי שבעל המקום שלנו "גנב" לישראלים 1000 באט על דלת התחלנו במו"מ לחדר חדש, הימים ימי הפול מון וזה לא היה קל. מצאתי חדר, הפעם עם שני ישראלים אחרים 700 באט ללילה, עם מזגן אבל שירותים מקומיים (אסלה עם מים מהכיור). ככה הכרתי את שגיא ואיתי שני חברה "ערסים לייט" מפ"ת. הרבה שיחות העברנו על "הדוקטרינות" השונות לטיול, על כל הישראלים שהולכים לתאילנד ולמה אני לעולם לא איהנה מזה כמוהם ולמה לי ניו זילנד, פיג`י מקומות שאתה הכי רחוק והכי עמוק עם עצמך זה טיול אמיתי בשבילי, ותאילנד, זה כמו סופ"ש ארוך באילת (המוזר שהמקומיים יודעים יותר עברית מאנגלית). אז פתאום גם להם נהיה חשק ושנה הבאה נשלח שני ישראלים מהזן התאילנדי לניו זילנד (אושר בלי מכות…). אבל נהננו, באמת שנהניתי, גם בתאילנד…

למחרת ארגנו טיול סירות מסביב לאי, 4 ישראלים (הבאתי גם את רפי) 2 דניות, 2 גרמנים ו-2 תאילנדים עם מנוע גדול. התאילנדים יותר מאלתרים מערביי השטחים, אז הם לקחו מנוע של משאית ענקית שמו על סירת עץ ולקחו אותנו לטיול.
הרעש גרם לי חרטות על זה שלא נולדתי חירש…
מנוע 16 ליטר 2 מטר מהאוזן זה יותר גרוע מאוטו של בני 18 בבת ים…

Thailand, Koh Phangan

אז ראינו קצת חופים נטושים שאפשר להרגיש שהם איים, מפלון שנורקלים סלטות מהספינה ואחלה זמן… פינקו אותנו באורז, קולה ואבטיח (עם גרעינים!!!) והם שמחו שאני לא מסוגל לשתות יותר מדי ונתתי את הבירה שלי לתאילנדים…

Thailand, Koh Phangan, Royi Avital

Thailand, Koh Phangan, Royi Avital

Thailand, Koh Phangan, Royi Avital

חזרנו ושיחקנו קצת כדורעף, שמה פגשתי בחור בשם אימרי שזיהה את החולצה שלי ומסתבר שהוא היה חייל של חבר (אברמוביץ` יש לך ד"ש מחייל בשם אמרי, נראה לי שהיית הסמל שלו או משהו כזה).

בדרך חזרה ההוכחה שבחו"ל האנשים אדישים, כמו שאנחנו אוהבים לומר, "אתה יכול למות ברחוב ולאף אחד לא אכפת".
וככה היה, ראיתי גופה, בחור בלונדיני שוכב מתחת למקרר השניצלים, כולו סגול בקושי נושם.
שמתי עליו קרח, 1000 כאפות והוא לא זז…
רק אחרי שזיהינו אותו אנשים באים ושואלים שאלות…
2 בחורות אומרות שהוא ישן אצלם אבל הן לא מכירות אותו, פשוט בלילה הוא נכנס לחדר שלהן התרסק ובבוקר הלך. הכאבתי לו מעל עצם הבריח וזה העיר אותו, האישונים שלו מבריקים – עיניים מזוגגות כמו זכוכית, הוא סיפר ששתה למוות אתמול ושלקח מעט סמים…
כנראה התייבש מעט מהשילוב והתיש עצמו למוות בריקוד. קניתי לו מים מינראליים הוספתי טונה סוכר ואני מקווה שהוא יהיה בסדר…
האישונים שלו וצבע העור פשוט יכולים להיות פרסומת לסמים (נגד סמים)…

אח"כ לוח השנה העברי, יום העצמאות התאילנדי והירח מצאו יומיים מטורפים להתערבב להם…

ב- 12.4 ליל הסדר, לקחנו מעבורת חזרה לקו סאמוי, בית חב"ד (כ"כ מבוקש שהם מכרו כרטיסים מראש). נוסעים במונית פתוחה, טנדר אנחנו יושבים בארגז מאחור, פתאום משום מקום מישהי עם עודף מים משפריצה עלינו ועל כל הבגדים החגיגיים שלנו…
יום העצמאות התאילנדי והם חוגגים אותו כמו שבועות אצלנו, יום המים…
הרחוב בראשי בצ`אוונג ביצ` כולם ערומים למחצה דליים ורובי מים רק אנחנו לבושים חגיגיים מחפשים סמטאות לעבור ומקבלים שפריצים מכל הכיוונים.

Thailand, Koh Samui

הגענו לבסוף לליל הסדר, בדרך פגשתי את אבי, יהודיה שחיה באנגליה מטיילת בעצמה. סגרנו עסקת חליפין אני אישן אצלה בקוסאמוי אחרי ליל הסדר מחר היא תישן אצלי אחרי הפול מון, ככה כל אחד יחסוך 1000 באט…
ליל הסדר נערך ב- Cahweng Lake View מקום מסיבת ה- Black Moon (לכל מופע של הירח יש מסיבה משלו). בהתחלה הכל נראה מבטיח אח"כ כולם היו רעבים, ככה זה שמגישים גפילטע פיש ל-1500 רעבים, כולם דרשו את הכסף ופיצויים…
וישראלים רעבים הם עצבניים.

Thailand, Koh Samui, Lel Haseder

Thailand, Koh Samui, Lel Haseder, Royi Avital

בדרך חזרה, תקרית דיפלומטית. בסמטה עמדו חבירה שפשוט השפריצו על כל מי שעבר ברחוב. ניגשתי אליהם כדי שייתנו לנו לעבור ללא מקלחת…
בכל זאת המצלמות, ספרים וכו`…

אני מדבר ומסביר באנגלית על ליל הסדר – למה אנו לבושים כ"כ חגיגי, ובאמת כולם הבינו והפסיקו. מלבד אחת שעומדת מאחורה וכל הזמן שאני מדבר משפריצה מהרובה שלה ישר לפנים שלי בדיוק של צלף צ`צ`ני. זה ממש עצבן, שאלתי אותה למה היא עושה את זה ומה היא לא הבינה במה שהסברתי שכולם כן…
היא אמרה: "באת לתאילנד, זה יום המים, בעיה שלך…".

אז עשיתי את זה בעיה שלה, מילאתי בקבוק מים מהביוב וניגשתי אליהם. אז החבר האמריקאי שלה קלט, הכי קל לתאר אותו – 2 מ` קובייה. הוא התחיל לצעוק ולאיים – "תהיה הוגן… השתמש במים טובים" עניתי שהם יפסיקו להשתמש במים בכלל. הגיעו שוטרים, וכל החברים שלי מתים מצחוק…
האמריקאי השפריץ על עצמו דלי להראות שמים רגילים זה אחלה ושאל מאיפה אני, עניתי ישראל, הוא הבין ונתן לעבור…
לא מתעסקים איתנו!

ביום שכולו לקחים מאז יציאת מצרים הגיע סיפור לעוד לקח בדמות הנהג מונית הישראלי.

מכירים את זה, 3 בלילה אתם במקום לא נחמד אבל לא כ"כ רחוק מהבית. צריכים מונית, בכל שעה אחרת ביום המחיר היה 20 ש"ח, עכשיו ב-3 בלילה, המחיר פתאום שווה לתשלום משכנתא חודשי – 80 ש"ח. למה זה? כי לכל אדם יש מחיר, והמחירון של האדם עולה ביחס לביקוש שלו…
כלומר יש כאלה שסוחרים ברגעים שאנחנו על סף ייאוש. היה לי חוק בישראל, גם אם אני יצייר בעקבות רגליי את קו המשווה אני לא אתן שקל שבעים לנהג מונית. אף אחד לא יסחור ברגעי הייאוש שלי…
גם אם הם יישארו איתי…

וכך היה הסיפור – סוף ליל הסדר, לילה לפני הפול מון, אין חדרים בקוסאמוי גם לדוגמנית אנורקטית. חיפשנו בכל מקום, אפילו בפיצה האט ברגע של צורך בשירותים והשתטות.
ההבנה שאולי נזדקק לספסל ועיתונים כדי לישון גרמה לנו להתמקח עם המלצרית בפיצה האט על בקתה, שהרי HUT כך למדתי בניו זילנד זה מקום לישון – בקתה. אז התחלנו דו שיח של חירשים ביני לבין המלצרית, כאשר אני מבקש "האט" כדי לישון והיא מציעה פיצה כדי לאכול…
בצד איתי ושגיא מתפוצצים מצחוק והמנהלת לא מבינה מאיפה הגענו שאנחנו לא מכירים את פיצה האט…
אז סגרנו על זה שבגלל שאין להם אכול כפי יכולתך אנחנו נשתמש בשירותים שלהם ונעזוב – עם חיוך.

באיזה סמטא חשוכה מצאנו תאילנדי עם שפם, שיש לו חדר שביום רגיל היה עולה מקסימום 300 באט וגם זה לתיירים עם עודפי יורו.

הפעם הוא דרש 1000 באט! אז שיחקנו איתו מי צריך את מי פחות – כמו בפוקר מי ימצמץ ראשון וייקנה שתייה לכל החברה. אחר כך עברנו לשיטת תן למסכן – גם אם היינו רוצים אין לנו יותר מ-600 באט…
זה היה עיקרון, לא ניתן לו את הכיף בייאוש שלנו, גם אם נישן ברחוב אנחנו נוריד לו את המחיר – ניתן לו הרגשה שהוא צריך אותנו. השתמשנו בכלי לא קונבנציונאלי – הראינו שאין לנו מה להפסיד ואדם שאין לו מה להפסיד אי אפשר לנצח (ראו מתאבד פלשתיני) קמנו והלכנו, ואז מאחורה צעקות – בסדר בסדר…

הורדנו אותו על הברכיים, שאר הלילה השתעשענו בבזבוז מים אינסופי במקלחת, חיבור נגד ענק במקום מזגן וכל מיני דברים רעים שרק אדם שכמעט הפסיד את כבודו לאדם אחר יכול לחשוב על האדם ההוא…
תארנו לעצמנו את חשבון החשמל שלו, את החיוך שלו עם המזכרת הישראלית שנשאיר לו. צחקנו עד שמרוב כאב שתקנו ואז נרדמנו וכל מה שאיחלנו נשאר רק כחלום.

ביקור אצל אבי ואחרי השינה עם בוא הבוקר עפנו לאי שלנו, שמה החדר שלנו קר ממזגן וריק מאדם לילה שלם חיכה לנו…

מסאג` שינה והמתנה למופע המרכזי, 10,000 שיכורים.

מסיבת הפול מון….

ככה זה שאלכוהול נמכר בדליים, לבוש זה רק אופציה מעיקה, וכולם באים עם מטבעות של דולרים, יורו ופאונד.

ההרגשה שאפשר לקנות חיים טובים…
חוף שלם והיה צפוף, הפחד מגניבה שני רק לפחד לסיים את הערב לבד בלי תיירת למזכרת גרם לכולנו לבוא בשרוואל בלבד למסיבה ואת כל הכסף לשים מאחורי 7 מנעולים ותאילנדי.

Thailand, Koh Phangan

כאן פעם ראשונה נתקלתי בבעיה, לומר שאתה ישראלי לבחורה עובד נגדך. התיירות רוויות הישראלים שבאים לתאילנד פשוט שונאות את הישירות והאגרסיביות באנגלית עילגת וזה בכלל מחמיר שכל הישראלים מנהלים טבלת ספירה של כמה בחורות כל אחד לקח לחדר במסיבה…
ככה שאם ביום רגיל בכל סיפור הייתי מחלק ב-8 את המספרים פה לפחות ב-12…
פשוט לאף אחד לא נעים לומר רקדתי, שתיתי נהניתי ולא, לא הלך עם אף אחת…
ככה יוצא שכל הבלונדיניות שמה תחת מצור ישראלי, אותי מהצד זה כ"כ הצחיק…
ולחשוב שבפיג`י אתה כוכב האי בגלל שאתה ישראלי. פגשתי שם מישהי שראיתי במלון בפיג`י. ושנינו זכרנו אחד את השנייה מבלי שדיברנו מילה בפיג`י…

אח"כ ברגעים של צלילות של מים מברז תאילנדי שמתי לב שהמכנסיים שלי נסחפו לי בים.
אני במים, מולי בחורה שרק הכרתי וללא בגדים.
אז אני מבקש מהבחורה שהכרתי, גם היא "צלולה" כמוני לגשת לחוף ולהשיג לי בגדים, שאני לא אצא ערום מהמים. מזל שהיא בדיוק פגשה ישראלי שהשאיל לי שרוואל…
את שלי השארתי מזכרת לים.

בשלב מסוים הגיע הזריחה, ואפשר היה לספור שתויים על החוף, מצאנו פיצה אכלנו וחזרנו לחדר, זה כל מה שצריך לדעת, ולא הרבה פחות ממה שאני זוכר.

שיעור אחד קיבלתי, להתחיל עם בנות בסביבה רווית אלכוהול זה פשוט לא הוגן, זה קל כמו לדוג עם דינמיט…

או כמו להיות ישראלי בפיג`י .

למחרת לקחתי סירה והפלגתי לקו טאו, נמאס לי מהישראליאדה, מלאכול חומוס, לראות עברית…

כאן באחלה מלון השגנו עסקה מטורפת (בגלל איזה הומו שנתתי לו לחבק אותי… הוא עובד כמוכר במלון – תאילנדי הומו, אתם חייבים לראות את זה) – אני עושה לי קורס צלילה, בלי עברית עם 50 תיירים. אושר, לא לקחתי "נייטרוקס" כי בשביל זה אפילו בתאילנד צריך משכנתא, לא זוכר מה המלצת אבל פה מלמדים PADI.

Thailand, Koh Tao, Royi Avital

שקט ויפה כאן, קצת יקר אבל עוד 9 ימים הביתה. וואלה כבר אני מחכה לזה…

נכיר ממשלה חדשה, ונראה כמה בלאגן זה להיות סטודנט בנקודה קטנה במזה"ת.

צ`או…

רועי אביטל
אין שכל אין דאגות

Thailand, Koh Phangan, Royi Avital

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “חיבוק לעצמות

  1. כל פעם שאני רואה שאתה מעדכן זה ממש משמח אותי :] כיף לקרוא ולראות את התמונות המדהימות האלה. בפעם המליון אומר שזה נראה טיול חלומי בהחלט.
    כמה זמן היה הטיול?

    סופ"ש נעים

  2. שלום!
    רציתי שתעזור לי במשהו….
    ראיתי שאתה שמת מודעות של גוגל באתר שלך ואני גם רוצה גוגל כבר אישרה את האתר שלי והם הביאו לי את קודי ה HTML אבל אני לא יודע איך לשים אותם באתר ….אתה יכול בבקשה לעזור לי בנושא??

  3. פשוט חגיגה, לקרוא ולצפות בתמונות. זה כאילו שהדבקת לי בול על המצח ושלחת אותי שוב למקומות הקסומים האלה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s