Rees Dart Cascade

New Zealand - Cascade Saddle, Royi Avital

29.1.06

שלום…

אושר – נחת, מזל טוב, הרגשה כללית של נעימות הנובעת מהצלחה ומשביעות רצון רבה. "אושר ועושר בוראים תענוגים חדשים לבקרים". (מילון אבן שושן).

במקרה, מספר ימים קודם דנו אני ואושר על "מהו אושר?".
הסכמנו שאושר עילאי הוא כשיש לך את החיוך הממזרי הזה על הפנים, העיניים טיפה נוצצות ואין סיבה נראית לעין.
לי יצא להיות מאושר…
בנקודה מאוד מסויימת, והייתה סיבה נראית לעין.

החיים הרי קשים, כמו להרכיב פאזל 10,000 חלקים של תמונת ים. ככה שטיפות אושר רצויות…

ככה שכעת נותרתי ללא מילים, רק עם קולות הנשימה (בקושי). אני אשפוך כמה משפטים על המקום הזה, אבל להיות שם, זה אושר אמיתי. כך שאתה יש לי תשובה חותכת למהו אושר!

1. מזג האוויר – מדהים, המקום הזה, האיזור הזה שמורת הר אספירינג הוא הרטוב ביותר בניו זילנד, 6.5 מ` גשם בשנה ותפסנו אותו בשבועיים יבשים. בטרק שעוד נספר עליו פגשתי מקומי שבמשך 20 שנה עושה כל שנה את הטרק המסויים, מעולם הוא לא ראה את השמיים נקיים כפני ים שקט.
לא הייתי מחליף את צירוף המקרים הזה אפילו עם טופס לוטו מנצח.

2. Routeburn Track – המסלול האהוב על הישראלים בניו זילנד. הלינה בבקתות / אוהל יקרה, אז המוח היהודי המציא לנו פטנטים – חצינו אותו לשניים. שני מסלולים של 28 ק"מ ליום כל אחד. בסיפור המסופר הלכנו מגלנורקי (Glenorchy) עד לאוכף "האריס" וחזרה. לא כ"כ הרשים אותי המסלול, לא כ"כ מיוחד. ירוק טיפוסי כזה, עם הרבה מים. סף הגירוי שלנו גדל…

New Zealand - Routeburn Treck, Royi Avital, Osher Merhav

אבל יש כמה זכרונות, הדרך אליו וחזרה (The Road To Paradise), הביטו בתמונות. לא סתם קוראים למקום הזה גן עדן, היופי פשוט נשפך מכל פינה.

New Zealand - Road To Paradise

את המסלול עשינו עם זוג (עידן ודנה) נוסף שזה היה הטרק הראשון שלהם, וכנראה האחרון לפי פניה של הבחורה שפשוט שפכה מנוע במסלול, אבל לא וויתרה (רק הלכה לאט לאט המסלול לקח לנו 11 שעות כולל הפסקות ארוכות למנוחה – אבל כל שנותר לי זה להצדיע לה).
התמונה בסוף מספרת הכל…

New Zealand - Routeburn Treck, Royi Avital, Osher Merhav

מה שהכי זכור לי זה ההדגמה החיה לאדישות (אופי הכי מסוכן במדינה דמוקרטית, לצערי גם החברה שלנו נגררת לזה) הניו זילנדית שמטריפה אותי פה…
כשהגענו לאוכף טיפסתי לקוניק היל, הפסגה של הרכס, שם נפגשנו 3 ישראלים, הצטלמנו עשינו שטויות ובעיקר נהנו מהעננים (הביטו בתמונות).

New Zealand - Routeburn Treck

New Zealand - Routeburn Treck

בדרכנו מטה ראינו אישה, בהיריון, שבמקום להעניק חיים הייתה על סף אובדן חיים כפול.
נתנו לה הנשמה, הזריקו אדרנלין, הקפיצו מסוק…
היא הייתה בטיול מאורגן כזה אז למזלה (אינני יודע מה עלה בגורלה) טיפלו בה מהר. רצינו לעזור אך משקראו למסוק היינו די מיותרים וירדנו מטה לאוכף. בדרך מטה ראינו איש DOC (רשות שמורות הטבע המקומית) כלומר האיש שאחראי על הפארק. הוא היה עסוק בגיזום עצים לנוחיות במסלול (שהיה עביר לכסא גלגלים). תארתי לעצמי שאין הוא מודע לאשר קרה (הרי הוא בשלוותא עסוק בגזימת עצים) ולכן שאלתי. הוא ידע על האישה, אך לא היה מודאג. זה הדהים אותנו, האדישות. אנחנו שאין לנו כ"כ אחריות או קשר לאישה ספרנו שניות עד שהמסוק הגיע, התפללנו שהיא תצא מזה והוא…
רשום לו בספר שבשעה כזו הוא גוזם עצים, אז למה שאישה על סף מוות תטריד אותו?

2. Rees Dart Cascade – סיבת התכנסותנו.
קצת על המסלול: 6 ימים, 5 לילות. מעל 100 ק"מ. החלק של העלייה ל- Cascade נחשב ליום הליכה הקשה ביותר אם אתה לא מטפס צוקים / הרים או לאנס ארמסטרונג.
כשהגעתי לניו זילנד אמרתי, אחד יהיה בשביל האתגר, מסלול אחד פשוט יגרד לי את הסבלנות מהגוף, את הכח מהרצון, בלי קשר לנוף…
אז בחרתי בזה. זה מסלול ששנה שעברה נהרגו בו 2 מטיילים גרמנים בעת הטיפוס בגלל הרוח (אמא, אני בסדר, לא ספרתי לך קודם שלא תדאגי, אבל הייתי חייב לעשות את זה) העלייה היא של 1800 מ` מעמק Matukituki…

עם 25 קילו של תיק על הגב… זה היה אתגר, עצום והכי כיף שדמיינתי.
את החלק הזה עשיתי לבד, אושר חיכתה בצד השני להמשך המסלול…

עכשיו קצת יותר על ההרגשה, שמעו, גם אם הייתי הבמאי והתסריטאי של חיי לא הייתי מייצר לעצמי שבוע טוב יותר ולא הייתי בונה תפאורה מרשימה יותר…
לפעמים, שאתה משחק תפקיד משני, אתה נהנה יותר, אתה מדבר פחות ויותר צופה ברב האמן בעבודתו…
אני מביט בצוקים, קרחונים, שמים, מים וירוק שהיו במסלול ואומר כמה שאני מרגיש עכשיו בשיאי, כל יכול, לא חושש מכלום ובו בעת איזה עלוב אני מול פאר היצירה של הטבע…
אמרו חכמים, ראוי שלאדם יהיו 2 פתקים בכיסיו, האחד: "נזר הבריאה אנכי" ובשני, "עפר ואפר הינני".
אבל יודעים מה, אם לא הייתי (אנחנו, בני האדם) שם, מי היה מוקיר את היופי הזה? הצופה לא פחות חשוב מהבמאי (האמן) כנראה…

היום החשוב מכל, היה ביום שישי האחרון, העלייה עצמה. מז"א ע"פ התחזית היה אמור להיות גשם קל…
יום לפני כן שמרתי לחם לערב שישי, שיהיה על מה לברך, וכשיצאתי, התפללתי שיהיה על מה לברך, לא רק על לחם, אלא תפילת תודה על שמיים נקיים ויום יפה…
אז שיננתי לי בראש את תפילת יום שישי וישנה שורה "שהוציאנו ממצרים" מה אני אומר לכם, ככה זה הרגיש. כמו 40 שנה במדבר, חציתי נהרות רק שהם לא נפתחו, מה זה לחצות זה ממש "אתר צלילה" כל נהר. כשהתחלתי לטפס התפללתי למדבר מישורי…
אבל אחרי הנשימה העמוקה האחרונה והצעד לנקודת השיא, הפיילון (תראו תמונה עם חצובה משולשת כזו) שמחתי על כל צעד ושעל. בדיוק כמו שאין טעימים ממים גנובים, אין יפה מנוף שגרם לך להזיע.
שם לבד… הודיתי לאללה / אלוהים / ישו / בודהה (מחקו את המיותר) כי היה שווה…
ממול Mt. Aspiring (הפירמידה באופק) ההר היפה באי הצפוני שנדיר לראות אותו נקי מעננים…

New Zealnd - The Pylon

New Zealnd - The Pylon

זהו, יותר מזה לא יכלתי לבקש, לביים, לכתוב או לצייר, גם אתגר לנפש, גם תמונה לדמיון. משם מטה לעמק ולצד השני של הרכס הרגשתי כמו מרחף, ברקע היה לי שירים ובדיוק בנק` הזמן הזו התנגן Enigma – Gravity Of Love ושוב קריצה של הטבע, של המקריות ובאותם רגעים גם הגרביטציה לא מנעה ממני לרחף… פשוט מדהים.

אני עומד, מולי 1600 מ` של כל מה שהמדינה הזו יודעת לתת. על הקרקע, נהר כחול / ירוק נע לו לאופק. מעט מעל מיימיו הקרים אפילו למבט, גודלים להם ירוקים מדשא – עצים. העיניים מעט מטפסות במעלה הצוק וצמחיה אלפינית, ספק צהובה ספק ירוקה מקשטת סלע אפור חד וקשוח. וכמו כתר נח לו עליו השלג שבמדרון אשר הופך לנחל קפוא, המראה הכי קרוב לכוח נצור. בפסגה גבוה שמאיימת בשמיים ליגוע, הלבן נסחף אל תוך ענן. ולקישוט, כמו הינומה בשמלת כלה, מפל רק כדי לשטוף את דמעות ההתרגשות.
זה הכי טוב אולי שהמילים יכולות לספר, וכמה חזקה היא מילה וכמה קטנה…
כמו שתמיד אמרו, טוב, אבל לא מספיק!
משם המשכתי לצד השני, שם פגשתי את אושר, אחרי האושר באה אושר

New Zealand - Cascade Saddle, Royi Avital

ככה, בלי מילים, בקושי אוויר, עמדנו אני ואושר. והצטלמנו ודיברנו. כל אחד על הפנים של האחר ראה – אושר עם סיבה ברורה לעין. השיחה מהלילה ההוא הגיעה לפתרונה.
שיחקנו עם קיא (התוכי האלפיני – התמונה הראשונה) חמודה ולפעמים פשוט ישבנו, הבטנו על הנוף, אחד על השני ושתקנו.
מתישהו היינו חייבים ללכת, לצערי. אם רק היה לי אוהל, או הייתי צב הייתי אפילו מצביע בבחירות מכאן.
אז ירדנו, שוב נפעמים מול קרחון נהר הדארט (ההוא משר הטבעות). עוצרים בבריכות קרות לצנן את ההתלהבות.

New Zealand - Cascade Saddle, Royi Avital

New Zealand - Dart Glacier

New Zealand - Rees Dart Cascade Trek, Royi Avital

חצינו עוד נחלים והגענו לבקתה ביום שישי, וכמה הברכה של יום שישי תפסה משמעות יפה בעיננו.

הימים אח"כ היו כמו הסגן של אלוהים. זה אחלה תפקיד, אבל אף אחד לא זוכר אותך…
וואלי מדהים של נהר הדארט, הרבה נחלים, זבובים ויער ירוק.
3 ימים נוספים, אותו תחתון צדדים שונים, רק אורז (נהייתי אומן באורז), שעות של קלפים (דנה, שלחי את החוקים של המשחק שלימדת אותי פעם, שקרן או משהו כזה) שילד קנדי מנצח אותנו הישראלים ברמי הורדות וסיפוק… עמוק.

New Zealand - Dart River

ביום האחרון מיהרתי לצאת מהר יותר מאושר. לתפוס טרמפים ולהגיע לרכב שחיכה לנו בעיירה סמוכה. את הרכב שמו שם מטיילים שפגשנו ביום הראשון ועשו מסלול הפוך. נתנו להם את המפתחות ואמרנו קחו הסעה חינם רק שימו את האוטו בעיירה הזו. משום מה, כשאתה מחייך לעולם וסומך עליו, הוא לא מאכזב. אז הדרכתי יפנים תמורת טרמפ, הלכתי 2 ק"מ עליתי לרכב אוטובוס של משפחה קיווית שעזבה הכל לחודשיים ויצאה לטייל והגעתי לרכב המקושט (בהמשך).
חזרתי לאסוף את אושר וחזרנו לקווינסטאון…

כשחזרנו אתמול נכנסנו פה לפרגבורגר, אכלתי קילו בשר (אופיר, איזה בשר משובח, המבורגר הכי טעים שיש בעולם!!!). אח"כ קילו גלידה בגנים של קווינסטאון וזהו, מבחינתי סיימתי פה 🙂

בערב יצאתי לפאב, אושר הייתה עייפה וויתרה. למחרת, בבוקר כשהיא שאלה איך היה סיכמתי לה את זה במשפט:

Some Guys Have It, Most Guys Don`t. Some Girls Do What Your Girlfriend Won`t…

ואז עלה בראשי הסיפור על על בעל אחד שכל חייו מילא לוטו ומעולם לא ראה אגורה שחוקה. יום אחד זכה בפרס הראשון. באותו הערב בישרו לו כי אשתו נפטרה. למחרת בא חברו הטוב ביותר לנחמו ואמר לו "איזה עולם, אתה זוכה בלוטו ובאותו הערב אישתך נפטרת". ענה לו הבעל "כן, כשהמזל בא, הוא בא עד הסוף…".
אני חותם על כל מילה, תודה לאלוהים שצייר את הקסקייד ואת הנורבגיות 🙂

העתיד – ככה, נרד לפיורדלנד, מילפורד, קפלר משם דרומה שבוע זריז ונחפש עבודה לקטוף פירות ולעשות ירוקים. אח"כ פיג`י, אמא, תקצרי לי בבקשה את אוסטרליה (עוד נחזור אליה בעתיד, מבטיח) תאילנד ואז או תאילנד הביתה או שאמיר תפתיע אותנו לארה"ב…

האוטו – המדבקה שמור מרחק לא שומרת מתאונות פה, אבל מקבצת ישראלים. האוטו חוטף אבק אז כל ישראלי שרואה את האוטו מקדיש לנו גרפיטי…

נשתמע, ושמעתי שאצלכם קצת קר לא? פה השמש עובדת שעות נוספות, אני שזוף כמו עוף בתנור…

צ`אווווווווווווווו….

רועי אביטל
אין שכל אין דאגות

New Zealand - Road To Paradise

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “Rees Dart Cascade

  1. מי שלא היה בניו זילנד
    איננו יודע מה הוא יופי מיוחד
    הציפור שצילמת היא קיא
    ממשפחת התוכנים. תמונות מדהימות
    YARA

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s