ירוק עמוק

17.12.05

שלוש לכולם בארץ הקודש…
המון מים זרמו בניו זילנד, הירוק עמוק מאי פעם ובפניי נסכו אלפי חיוכים…
נחלוק חלה מהסיבות:

1. לנהוג באוטו שלנו – עלינו למושבים, סידרנו את המיטה מאחורה, התיקים לא מפריעים והאוטו מניע (בינתיים, לא אכזב, אני ממתין ליום שהוא ירעד מקור ויאמר לי "רד לדחוף…" עם חיוך גדול). עכשיו עוברים למבט עיניים וחיכוך שיניים להחליט – מוסיקה של מי. אושר בסגנון ישראלי אותנטי, עברית. רק שאני לא מכיר את השפה. אני בעד שיריים הכי קיטשיים, אבל לשיר בהכי סבבה. תכל'ס, היא מנצחת רוב הפעמים או שאנחנו מתפשרים על מאיר אריאל או משינה. ככה בסוד, בלי שהיא תדע, אני גם לומד לאהוב דברים חדשים, מוסיקה שהיא אוהבת, כמו הלהקה של דייב מת'יוס.

לאוטו הנע(א)ה אחורית, ולא אכפת לי שהוא ואן. אז ככה בלילה, שאושר מתעפצת אני מוציא את הזנב לריקודים על אספלט חלק. תענוג! ד"א נגמלנו מהפעלת מגבים בכל פינה. נהגים בשמאל מלידה…
70% מהזמן אני הוא זה שצורך דלק, 30% היא נוהגת, בסוף מגיעים ליעד. עבירות היא בעיקר עניין של אומץ או טיפשות, האוטו שט בשלוליות, טיפס מדרגות, נסע על דיאטת חמצן ללא דלק (הנורה היא סתם בולשיט – ויתרנו על מיכל רזרבי), עשה תחרות עם אימפרזה טורבו (הפסיד בכבוד), סגר סקאלה (בכל ירידה) והעקיפה הראשונה שלו הייתה ב.מ.וו. אין יותר כבוד מזה.
2. פאהייה – התחלתי לספר על מקום המגורים החדש שלך אמא. חזרתי גם לבדוק את שוק הנדל"ן במקום. רוב שכנותייך תהיינה מלצריות גרמניות, קנדיות או אמריקאיות צעירות שזופות וחטובות. את הימים תעבירי על סירות דייג בים הפתוח את הלילות בספירת כוכבים בשמיים הזוהרים. זה לפחות החוויה שלנו באכסנייה ישראלית מקומית – האכסנייה של עומרי. שמה העברנו את השבת בטקס יהודי ואוכל שבושל ע"י מלצריות קנדיות, גרמניות ואמריקאיות. כן הן היו שזופות חטובות ותובלו (כולל האוכל) ע"י כמה ישראליות.

שוחחנו על דת, התגאינו במדינה, וכמה שרחוק הרגשנו קרוב. לפעמים צריך לצאת מהבית כדי להרגיש את האווירה, לראות את העומק. "ליפול מהעץ כדי להבין כמה הוא גבוה…".
את הערב סיימנו אני ואלינה במועדון סליזי מקומי. כאן אני אסיים את תקתוק המקלדת.
בשבת אלינה , הבחורה הגרמנייה, לקחה אותנו למעיינות חמים וזכינו למקלחת בצינור.

בעל האכסנייה התברר כישראלי "מעכר" מחובר טוב טוב לשושרשים העסקיים הישראלים. מסובב פה הרבה אנשים כמו כל ישראלי טוב. הגרמניות התגלו כנערות ללא מעצורים ונעצור כאן והישראלים מנצחים על התזמורת… מה שהכי נזכור, זה שלפעמים "הזנב מכשכש בכלב…" ואת אלינה היפהפייה שלקחה אותי לסיבוב מועדונים פרוע בעיר.

3. חוזרים לאוקלנד – אחרי הסוף הטוב לצפון חזרנו לבית, לאוקלנד, לג`ודי וג`רי. מהיום יש לי בית ומשפחה בניו זילנד. אימא הם כבר מחכים להגיע לארץ ולטעום מהאוכל שלך (הכל בחיים זה שיווק). הגענו מותשים ולמדנו את כוחה של המילה Craving. ג`ודי השתוקקה לגלידה ב- 24:00 בלילה, אחרי טיול ברחובות המקושטים לכבוד הכריסמס. הפכנו את אוקלנד ובסוף הבאנו איזה 5 ק"ג גלידה וכולנו שם הישראלים ישובים ומשחקים במשחק החביב עלינו תשבץ נא…
אז הבחור מלהבים מכיר את ההיא מעומר שפגשנו בשדה"ת שמטיילת עם מישהי ששירתה עם ההוא בבסיס ושניהם לוקחים טרמפ איתנו מחר או אחד שיצא בדיוק עם מישהי מחולון שלמדה שכבה מעלינו ש…
וכל מיני שטויות כאלה. למחרת שוב נפרדים מג`ודי וג`רי, קשה…
הלב עדיין לא התרגל והקול משתנק וכנראה זו הפעם האחרונה להפרד (אולי רק בחזרה מפיג`י נפגש שוב, אם לא אז בישראל, כשהם ייקפצו).

4. נסיעה לקורומנדל – הקורומנדל זה כמו יער הכרמל שלנו, איפה שלאלוהים נפל דלי הצבע הירוק והכל הסתבך. אפילו הגזעים של העצים ירוקים מטחב. ראינו נהר כ"כ ענק שבישראל היו קוראים לו אוקיינוס. על הגשר שעובר מעליו נסענו איזה דקה שלמה…
לאחר מכן עשינו טיול של 8 ק"מ ביער וזה אומר הרבה עליות. לי זה היה נראה כמו שאני עומד ומריצים את אותה תמונה מולי, אותו עץ אותו הצבע אותו… אבל אושר מצאה הבדלים בזוויות העלים מול השמש…
משם יצאתי עם מדד הטיולים השלם. בדיוק כמו הדירוג לבנות (אופיר / אמיר) מהפחות "שווה" להכי "שווה":

א. נתקענו פה ליד, יש פנצ`ר אז יאללה…
ב. זה ניו זילנד זה?
ג. זה ניו זילנד!
ד. אושר תעמיסי ת`אוהל…
ה. מתחילים ללכת בסיבובים (שלא ייגמר לעולם).

ציונים יותר מאוחר…
מלבד זה כל טיול ארוך הופך לטיפול פסיכולוגי עם שיחות נפש על כל דבר בעולם…
מעץ הדעת בגן עדן ועד לנגן דיסקים מול נגן פלאש…
כן, לפעמים משעמם ויש הרבה זמן להרוג.

5. חופים – סיימנו את הקורומנדל עברנו למזרח של האי ולחופים. בניו זילנד אין הרבה שמש אבל הרבה מים וחופים מדהימים. התמונות מחופי הקתדרלה ו- Stingray Beach. שני מקומות קסומים. את התמונות היפות באמת אני שומר לי…
שחיתי למעין צדף ענק, קפצתי ממנו, המים כ"כ שקופים, קרים ובכלל לא מלוחים.

משם המשכנו ל- Hot Water Beach שזה חוף שזורמים מתחתיו שני נחלים תרמיים. אנחנו ישראלים ועגלנו את שעת ההגעה המומלצת ובחצי שעה הפסדנו מקלחת חמה, אז ישבנו לקרוא ספר, ולהשתעשע עם שחפים.

6. גייזרים – בדרך לרוטרואה ובכל האגן המזרחי של האי הצפוני שמלא בפעילות תרמית יש גייזרים. זה מעין קללה של האדמה, כלי לשחרור לחץ. עליהם המשפט "מי שיורק עליך, תירק חזרה" לא עובד. הם יורקים רחוק יותר, חזק יותר ובעיקר חם יותר…
הם רגישים לסבונים ופעם היה אחד שהעיף מים ל- 500 מ`…
בלי טעות כתיב, לא כאן.

7. רוטורואה – מקום עם אישיות של מוכר דגים ובעיקר עם הריח שלו. דירות מחולקות חינם. תחשבו על חמת גדר על כל עמק בית שאן בערך…

כאן הלכתי ל- Wai – O- Taupo. בעיקר כדי לגוון צבעים, קצת חום, צהוב שמפנייה, גייזרים כל מיני תבליני קרקע לא ברורים. זיהיתי בריכה של נוזל סטיק לייט, בריכה של מים בטמפ` של 260 מעלות וכל מיני שטיויות עם שמות מדליקים.

אחר כך הלכנו למקום הכי "ישראלי" עם הכי הרגשה של "דפקנו אותם" Kerosene Creek. אופיר / מירי שיחקתם אותה. הבאנו לכאן את כל השכונה. מפל של מים חמים. רק עם חבלים הוציאו אותי מהמים, פשוט תענוג. אופיר, המפל נתן לי אחלה מסג`, הצלחתי להחזיק קצת מעמד…
אם היה לי שבוע בניו זילנד הייתי מבלה פה 8 ימים.

אח"כ עלינו ל- Rainbow Mountain מה שבעיקר, מלבד הנוף, הביא אותי למסקנה שבניו זילנד אחרי כל ירידה יש עליה ואחרי כל עליה יש עוד עליה.
נשבע לכם, ספרתי. בכל כיוון למדינה הזו יש יותר עליות מירידות . אז עלינו 700 מ' בשביל הכיף.

8. הדרך לאגם וויקארימואנה – מיצינו את רוטורואה והמשכנו לכיוון Lake Waikaremoana. הדרך רק עפר, על אספלט לא שמעו פה. אותתי לעקיפה על טור פרות, נעקפתי ע"י סוס ועמדתי בפקק של כבשים ניו זילנדיות (אופיר, סמן אחת פחות). נכנסנו לאיזה יער, האוטו שחה באיזו שלולית וה"קרן קיימת" של ניו זילנד ממירה ירוק של יער לירוק של נייר (דולרים) בחסות אמריקנית – הניו זילנדים מאבדים יער. לנו סיפרו על מסלול הליכה יפה באיזור, כל שראינו איך חברה אמריקאית הופכת גזעים חומים לירוקים מרשרשים ביעילות אמריקנית אופיינית (מהר והרבה). בדרך החוצה ראינו סוסים פנויים לליטוף. סה"כ 140 ק"מ של ראלי ניו זילנדי והנע(א)ה אחורית.

9. Lake Waikaremoana Trek -עשינו את 3 הימים האחרונים בלבד של הטראק (וויתרנו על הראשון).
עשינו אותם בלילה אחד כדי לחסוך בעלויות לינה. בהליכה ארוכה ודי מאומצת (יחסית, זה טרק ראשון) הגוף פשוט הולך לשעון שוויצרי. הצעדים מדודים ומתוזמנים, הנשימה סדורה והכאב בכתף קבוע. הטריק הוא להרוג את הזמן. אני לדוגמה אכלתי תפוח באלפיים ביסים ויכול להשבע שלמרות התולעת הוא היה אחד הטעימים שאכלתי מימיי…
למעלה, בבקתה קיבלנו שיעור ממקומי על האיראנים. כשהיה צעיר הוא הוצב באיראן ושם הם סיפרו לו שחייל ישראלי אחד שווה חטיבה איראנית שלמה – הכל עניין של מוניטין כנראה. ולמדנו שהגרמנים לא ממש אוהבים את המדינה שלהם, האוסטרלים מרוב גראס לא זוכרים את שמם ושילדים ניו זילנדים מקבלים משימות טיול מביה"ס כשיעורי בית לחופש.
זה היה שישי, אז הדלקנו נרות שבת וחלקנו ארוחה צנועה עם מרק, מטייל גרמני. את היום סיימנו עם ציפייה לשקיעה מעל האגם, זריחה מהצד השני וסתם נוף…
קיבלנו רק נוף, של ענן.

10. מה בהמשך? אני כותב לכם מ- Taupo שזה כמו טבריה רק עם אגם גדול יותר (תמיד אנחנו מחפשים עוגן, משהו מוכר – טאופו, זה טבריה). אני ואושר מתארחים אצל כריסי – "השריף" המקומי. אישה חזקה באופן לא רגיל.
כשהשמש תזרח אני אצנח מ- 15,000 רגל (מצאתי דיל לא רגיל, חצי מחיר ללא מצנח רזרבי) ב- 135$. אח"כ מצפה לנו פה איזה טרק של 3 ימים ואח"כ שייט קייאקים של כמה ימים. את השנה החדשה נחגוג ככל הנראה באי הדרומי.

ונעבור אליכם:
א. כפיר / עינב – איך המתמטיקה? כפיר העניינים שדיברנו עליהם קצת מסתדרים יותר?
ב. מירי / אופיר – נו איך הייתה החופשה? מה הדבר הכי מטורף? חסר לך שסתם בטן גב.
ג. עדי – שתי פרחים פה מוקדשים לך, תשקי אותם טוב כמו שטיפלתי בשלך 🙂 חזרת לארץ? מה החלטת?
ד. אמיר – מה עם הוזיה לארה"ב? יש? יאללה, אני כבר משופשף בכל נושא המכירה (פרטים במייל הבא) תודיע כדי שנודיע לדוד סם על תאריכי הגעה 🙂
ה. שלומית – תודה ענקית לאבא שלך. אמנם עברו כמעט 3 שבועות אבל הדיגום במטוס, ההפתעה הענקית והשיחה המרגשת, וואלה מחזיק ממך. תודה רבה לאבא שלך… שיחקתם אותה.
ו. שי, שחר, ניר – איך הלימודים, כתר גם אני מתטער שלא הסתדר נפצה על זה…
ז. שחר – הטרוול צ`ק שלך זה שטות ענקית, סתם!!!
ח. אמא – יש עדכונים לגבי העניינים? אני ממש מתגעגע לאוכל, לא שאני סובל אבל… תשאלי את אסף אם יש חדש לגבי מה שהוא היה צריך לסגור בשבילי…
ט. אביב גדות – יש תאריך טיסה?
י. אדם / אבי / מקסים – עדכונים…
יא. מיטל – תתעדכני אצל חביבה, לדעתי חייבים ארוחה בפטפוט.
יב. דנדי / ענת – יש תאריך גיוס? משהו חדש עם קורס קצינים?
יג. אבא – תן סימן חיים, ואיזה סקירה פוליטית שנדע ככה מה קורה…

ד"ש לכולם, למי ששרד עד הסוף….
צ`או.

רועי אביטל
אין שכל אין דאגות